ישנה אגדה בין רוכבי האופניים: "המסלול הטוב ביותר – הוא המסלול שעליו לא שמעת אף פעם." כמו קוד של כבוד שקט, רוכבים ותיקים מקפידים לשמור בסוד את הדרכים היפות והפחות מוכרות. אבל אם הגעתם עד לכאן, נכניס אתכם לליגה של ה"יודעי דבר" – עם כמה מסלולים מדהימים מאוד, כאלו שאפילו החברים הקרובים יחששו לשתף אתכם בהם, כדי שלא יהפכו לעמוסים וצפופים.
**1. שביל הדוב החרישי – יערות מנשה**
בעומק יערות מנשה, הרחק מהשבילים המסומנים, מסתתר שביל יחיד במינו. שביל הדוב החרישי קיבל את שמו מצמד רוכבים שטענו שראו פה דוב מתבודד (ספוילר: ככל הנראה היה זו חזיר בר גדול במיוחד). המסלול לוקח אתכם בין גבעות ירוקות ללא נפש חיה, דרך חורשות עבות ומעיינות נסתרים. אורכו כ-19 ק"מ והוא משלב עליות אתגריות עם ירידות זורמות. בונוס: פריחת רקפות חורפית בכל פברואר.
**2. ערוץ הצללים – חניון מצפה מודיעין והלאה**
מעטים שמעו על השלוחה הצפונית של נחל ענבה, ואם תבואו מוקדם בבוקר תיהנו מצללים עמוקים, ריחות אדמה לחה ועשרות קילומטרים של שבילי עפר מדודלים שמרגישים כמו שביל ביתי שהוכן בדיוק עבורכם. המסלול אינו מסומן במפות רגילות, ואת הדרך תגלו רק בזכות סימני צמיגים דהויים של אלו שעברו פה לפניכם. מומלץ להביא ג׳י-פי-אס חזק ולזכור: כאן אתם לבד.
**3. שביל הכרמל הסודי – מבואות עוספייה אל מדורות הבדואים**
לאורך רכס הכרמל ישנם עשרות שבילים בלתי מסומנים, אבל המיוחד שבהם מתחיל מדרך עפר קטנה ליד עוספייה. ההתחלה תלולה ומלאה באבנים, אבל כשתעברו את קטעי ההליכה – תזכו לנוף עוצר נשימה של כל מפרץ חיפה. בסופי שבוע אפשר לפגוש משפחות בדואיות בארוחה מסורתית (אל תשכחו להביא קצת מזומן ולחייך הרבה).
**4. קניון הסלעים האבודים – הרי יהודה**
המסלול הזה לא מופיע אפילו באתרי האופניים הגדולים – ובצדק. מדובר בשביל שיצרו רוכבים אמיצים שחיפשו משהו שיישאר "רק שלהם". תחילת המסלול ליד המושבה מטע, משם נכנסים לסבך, והקרקע הופכת טרשית ומאתגרת במיוחד. באמצע המסלול מחכה לכם מעבר בין סלעים הדורש הורדת הילוך ועבודת שליטה ברמה גבוהה. הסיום פותח נוף מראש הגבעה שאפילו המקומיים לא מצליחים להתרגל אליו.
**טיפים לשמירה על הסוד וקצת הוגנות**
רוצים לצאת? מצוין! אבל מסלולים כאלה הם שמורות טבע פרטיות – היעזרו במפות של רוכבים ותיקים, אל תפרסמו בפורומים את המיקומים, וכבדו את הסביבה. כדאי לרכב בקבוצות קטנות, לא להשאיר סימנים (מלבד צמיגי האופניים) ולספר את הסיפור רק למי שבאמת ראוי.
הכי חשוב: פתחו עיניים, לטשו אוזניים ותמיד, תמיד – אל תרוצו לספר (לפחות לא לפני שרכבתם בעצמכם). אולי בפעם הבאה – אתם תהיו אלו שישמרו סוד יפהפה כזה.