שמועות על כך שניר אורבך סיכם את תנאיו עם האופוזיציה,
זה לא סוד שניר אורבך נעלם לנו מהאופק לאחרונה לאחר ששלשום הוא הודיע על פרישתו מהקואליציה,
אחד התנאים שהציב ניר אורבך בפני נפתלי בנט הוא להחזיר את עידית סילמן וחכים נוספים מהאופוזיציה עד לכדי רוב.
ההפגנות סביב ביתו והלחץ הציבורי לשכנע אותו לחבור חזרה לימין עשו את העבודה, מימוש התנאים שלו לחזרה הם כמעט בלתי אפשריים,
יש הטוענים כי מדובר במהלך טקטי ובטיימינג פוליטי מחושב כדי לשריין את עצמו בכנסת הבאה.
(ההפגנות אפילו גרמו לכך שהבת שלו לא הצליחה ללמוד למבחנים מרוב הרעש שנוצר סביב ביתם)
והאמת שזה לא מפתיע, בחודש האחרון לא מעט חברי כנסת מהקואליציה פרשו סופית
וגרמו לזעזוע לא קטן וגלי ההדף עושים את אותותיהם.
לאט לאט הם מבינים שהחיבור וההכלאה הפוליטית הזאת לא יכולים להחזיק מעמד,
הפערים בהשקפות פשוט גדולים מדי בכדי לגשר במיוחד בנושאי הליבה, למרות ההצלחות ויש כמה הצלחות,
הירידה באחוז הרציחות במגזר הערבי ירד בכ30% ביחס לשנה שעברה,
אכן רואים שישנו טיפול יסודי ורציני יותר בפשיעה במגזר הערבי,
אך השאלה היא על חשבון אילו משאבים זה קורה ואילו נושאים נשארים מאחור.
הכנסת בוערת
המראות בכנסת הנוכחית של חברי האופוזיציה הן בהחלט VIBE חדש אשר לא חווינו ב-12 השנים האחרונות,
בתדירות ובעוצמות .. הלב, הכעס והתסכול יוצאים כמעט בכל הצבעה ובכל נאום של המליאה,
מי שראה לאחרונה את הסרטונים מהכנסת בהצבעות ובנאומים, דודי אמסלם, גלית דיסטל אטבריאן,
בצלאל סמוטריץ וכל שאר חברי האופוזיציה פשוט בוערים, בוערים מתסכול,
תסכול מתוך אכזבה עמוקה על שרימו אותם בערמה מכוונת, הטענה היא שבנט ואיילת שקד
התחפשו לאורך שנים בתחפושת אנשי ימין כדי לגנוב את קולות הבוחרים
(ארכיון הוידאו של בנט בעיקר מפליל אותו כמעט בכל נושא פוליטי שעולה, הפרת ההבטחות הבוטה מאי ישיבה בכנסת עם יאיר לפיד ועד לאי ישיבה עם מנסור עבאס), סיבה עיקרית נוספת לכאורה היא הטענה שבית המשפט העליון מוטה לרוב לצד השמאלי של המפה הפוליטית ושהחונטה המשפטית בנויה מרשת משפחתית רחבה מאוד, מה שבעצם מבליט את ההזנחה לאורך השנים בשינויים שהיו צריכים לנקוט,
בהצעת חוקים לגידור החלטות בית המשפט העליון והפרדה בין סמכויות הכנסת לסמכויות בית המשפט.
בקצרה נסכם שהכנסת הנוכחית מלאה באקשן בלשון המעטה,
מריחים שהבחירות מתקרבות והקואליציה רעבה לנקמה וחיבור קואליציוני חזק מתמיד.
