מאז שהחלו החקירות הפליליות נגד בנימין נתניהו – תחילה כראש ממשלה מכהן וכיום כנאשם בבית המשפט – סוגיית השפעתו של המשפט על דעת הקהל תופסת מקום מרכזי בשיח הציבורי והפוליטי בישראל. השאלה עד כמה המשפט משנה את העמדות בציבור, או שמא מחזק תבניות קיימות, אינה פשוטה, במיוחד בחברה מפולגת שבה הרגשות סביב דמותו של נתניהו עזים ועמוקים.
הקיטוב הפוליטי – מפתח להבנת השפעת המשפט
——————————————–
ישראל מצויה בעידן של פיצול פוליטי חריף. עבור תומכי נתניהו, כתבי האישום נתפסים כאקט פוליטי, ניסיון הפיכה מצד מומסדים משפטיים וכלי שמטרתו להוריד מהשלטון מנהיג חזק ואהוב, שלדבריהם, ביצע מהפכות משמעותיות עבור המדינה. לעומתם, מתנגדיו רואים במשפט לא פחות ממהלך תיקון היסטורי, מתן דין וחשבון לדמות פוליטית חזקה שהשיגה לכאורה את מעמדה בדרכים פסולות.
בעקבות הקיטוב הזה, קשה למשפט עצמו 'לשבור' עמדות יציבות. סקרים בשנים האחרונות ממחישים כי מחנה הימין לא זנח משמעותית את נתניהו בעקבות המשפט – להיפך, במקרים מסוימים המשפט אף שימש ככלי לליכוד השורות, מתוך תחושת איום או רדיפה קבוצתית ('נתניהו הוא אנחנו'). מנגד, בשמאל מתקיים תהליך סמלי הפוך – ככל שהמשפט נמשך וחקירת העדים ממלאת כותרות, הבוז והדחייה האישית כלפי נתניהו מתעצמים.
סיקור תקשורתי והשפעתו
————————-
חשיפה מתמשכת לפרטי המשפט, חקירות נגדיות, עדויות וניתוחים משפטיים, הפכו לחלק בלתי נפרד מהשיח היום-יומי – ברשתות החברתיות, ברדיו ובחדשות. אך השפעתה של התקשורת מוגבלת: רבים ניזונים בעיקר מכלי תקשורת המייצגים את עמדותיהם הפוליטיות, וכך פורש המידע בצבעונים מנוגדים – 'רודפים את נתניהו' מול 'מתגלה פרצופו האמיתי'.
תחושת שחיקה וציניות
——————–
נדבך נוסף שמחזק את חוסר ההשפעה של המשפט על עמדות הציבור הוא אורכו. המשפט נמשך על פני שנים, העליות והמורדות התקשורתיות חוזרות על עצמן, והרבה מהציבור מדווח על תחושת עייפות, מיאוס וציניות. מבחינת חלק לא קטן – "כולם מושחתים" היא כבר סיסמה שמנטרלת את האפקט המצופה מחשיפה לעדויות חדשות.
מנגד – השפעה תת-הכרתית וזחילה הדרגתית
———————————————
עם זאת, קשה להתעלם מכך שמרבית המנהיגים בישראל שנגררו להליכים משפטיים – מצאו עצמם מחוץ למערכת הפוליטית (אולמרט, דרעי, קצב ועוד). ייתכן שההשלכה המשמעותית של המשפט אינה באה לידי ביטוי באופן מיידי, אלא נספגת בתודעה הקולקטיבית לאורך זמן – בבחירות עתידיות, בהיענות לקמפיינים של נתניהו, במידת האמון הכוללת במערכת הפוליטית והמשפטית.
לבסוף, גלוי כי ציבור הבוחרים בישראל מושפע כיום ממניעים רגשיים עמוקים לא פחות מאשר ממידע עובדתי. לפיכך, המשפט משנה את דעת הקהל רק בקצוות צרים של הציבור – אלה שטרם הכריעו עמדה ברורה, או שמעולם לא היו מגויסים אוטומטית למחנה מסוים. הבשורה החשובה היא שדווקא האוכלוסיות המתנדנדות, בהיותן קטנות יחסית, הן אלה שעשויות להכריע מערכות בחירות עתידיות.
לסיכום, משפט נתניהו אינו מחולל מהפך ציבורי דרמטי, אך הוא כן מעמיק את השסעים ומותיר חותם תודעתי – שאת גודלו ונזקו, נדע, כנראה, רק בדיעבד.