אהוד אולמרט, ששמו חרוט באותיות בולטות על דפי ההיסטוריה הפוליטית של ישראל, עבר בעשור האחרון שינוי דרמטי שהוביל אותו מעמדת השפעה פומבית כראש עיריית ירושלים, שר בממשלות שונות ולבסוף ראש ממשלת ישראל, לעמדת משקיף, כותב ופרשן. האופן שבו אולמרט משלב את ניסיונו בעשייה המדינית והפוליטית בעבודתו החדשה מספק תובנות מעניינות על השפעת המנהיגות לשעבר על השיח הציבורי והתקשורתי בישראל.
אולמרט היה מזוהה במשך שנים עם העשייה הפוליטית בישראל: החל מהיותו מהפוליטיקאים הבולטים במפלגת הליכוד, דרך ההתברגות בקדימה, הובלת תהליכים ובחירות מורכבות בזירה המדינית-ביטחונית, והשתתפות בישיבות חשובות וגורליות לעם בישראל. במשך עשרות שנים הוא עיצב מדיניות, קיבל החלטות הרות גורל ועמד לא פעם ברגעים של לחץ ציבורי ותשומת לב תקשורתית מוגברת. הוא הוביל תהליכי שינוי, יזם רפורמות והיה חלק מליבת המערך השלטוני בישראל.
לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים – והשנים הסוערות שכללו גם תקופה בכלא בעקבות הרשעה בשוחד במאבק גשמי – נדמה היה כי מקומו בזירה הציבורית מתרחק. אך אולמרט, כמו לא מעט דמויות בצמרת הציבורית, לא נעלם מן העין; להפך. הוא בחר לערוץ פנימה את ניסיונו העשיר לאפיקים חדשים: כתיבה ספרותית, פרשנות פוליטית בעיתונות המודפסת והדיגיטלית, השתתפות בתכניות אירוח ופאנלים אקטואליים, ואף הוצאת ספרים העוסקים בהיסטוריה, במדיניות ובתובנות אישיות מהשנים הסוערות של שירותו הציבורי.
בכתיבתו, משלב אולמרט בין מבט מעמיק ורחב על תהליכים גלובליים וישראליים, ובין נגיעות אישיות ואנקדוטות פרטיות מחייו. הניסיון שצבר בלב הסערות המדיניות הופך את פרשנותו לעשירה בפרטים, רגש, ותובנה נדירה שגם מבקריו מסכימים כי לא ניתן להתעלם ממנה. מעבר לעשייה על הנייר, הוא מעביר רעיונות באמצעות כתבות דעה, מדורים קבועים וריאיונות, קריאה לוויכוח כן וענייני ולפעמים, הצעות לפתרונות מעשיים על סמך ניסיונו הרב.
בכך, אולמרט מספק לציבור הרחב גישה ייחודית: הוא אמנם לא עוד פקיד מערכת או עיתונאי צעיר, אלא במהותו 'גוברנור' לשעבר, שמביט אחורה בקור רוח אך גם קדימה באופטימיות זהירה. שפתו נותנת לעתים מקום לאירוניה ולביקורת, אך ברוב המקרים היא גם מלאה אמפתיה, תחושת אחריות ורצון להותיר חותם נוסף – גם אם שונה – על החברה הישראלית.
המעבר של אהוד אולמרט מהעשייה הפוליטית הישירה לעשייה ספרותית ופרשנות הוא חלק מתהליך רחב יותר שבו פוליטיקאים בכירים בישראל ובעולם מסבים את ניסיונם לתשתית רעיונית והסברתית. לא כל אחד יודע או רוצה לכתוב, לחשוף רגשות וזיכרונות ולהתמודד עם דעת קהל מסוג אחר, אבל אולמרט, כמו אחרים מהזירה הציבורית בעידן הפוסט-פוליטי, מצליח להחיות סימני שאלה, קריאות תיגר ופתיחות לשיח מחודש, כשהוא מזכיר כי השפעה אישית אינה מסתיימת בהכרח ביום העזיבה של משרדי הממשלה או הכנסת.
דרכו החדשה של אולמרט מדגישה עד כמה רצוי ואפשרי שאנשים בעלי תשוקה, ניסיון ושאר רוח יתרמו גם לאחר סיום כהונתם הרשמית. היא מאפשרת לבחון סוגיות במדינה ובחברה מזווית עשירה ומנוסה, וממחישה היטב את היכולת להתחדש, להמציא את עצמך מחדש ולשמש השראה לדורות הבאים, לא רק במעשה – אלא גם במילה.