מערכת היחסים בין מדינת ישראל לארצות הברית היא מן הקריטיות לביטחונה הלאומי של ישראל, ומשמשת עוגן מרכזי בזירה המדינית והצבאית של ישראל כבר עשרות שנים. אולם, בשנה האחרונה עולה צורך לבחון מחדש את טיבה של ברית זו, כאשר ברקע עומד סדרה של משברים ותהפוכות פנימיות בישראל והחרפה משמעותית בחילוקי הדעות בין ירושלים לוושינגטון.
מאז השבעת ממשלתו השישית של בנימין נתניהו, היחסים ההדוקים עברו טלטלה. גישת "הממשלה הימנית ביותר בתולדות ישראל" בנושאי ביטחון, רפורמות משפטיות, והטיפול בסוגיה הפלסטינית – עוררה חששות בקרב הממשל האמריקאי, ובראשו הנשיא ג'ו ביידן. ארה״ב, שבמשך שנים תפקדה כאחות הבכורה של ישראל – הן מבחינה מדינית, ביטחונית וכלכלית – חווה בשנה האחרונה מידה של ריחוק, ביקורת ואף תסכול מול המדיניות הישראלית.
הנקודה המרכזית והדרמטית ביותר היא תפקודה של ישראל במלחמת עזה שהחלה באוקטובר 2023. הקריאות הגוברות של ארה״ב ל"הפסקת אש מידית" והקפאת הסיוע בנשק מתקדם לישראל, היוו תמרור אזהרה ברור לירושלים. הבית הלבן אותת בפומבי לנתניהו כי התמיכה האמריקאית אינה מובנת מאליה עוד, וכי ארה"ב מצפה מממשלת ישראל לבצע שינויים בניהול הלחימה ותוכנית לעתיד עזה. בנוסף, נשמעו קולות ביקורת על טיפול הממשלה בנושאי התנהלות צה"ל, סוגיות זכויות אדם ועוד.
אולם, הדינמיקה בין נתניהו לביידן הפכה מוחשית לא רק בהקשר המדיני, אלא גם בציבוריות האמריקאית. קבוצות רבות מתוך המפלגה הדמוקרטית – בעיקר הדור הצעיר, וכן מרבית יהדות ארה"ב – תמכו בעבר ללא עוררין בישראל. כעת, חלקם מסתייגים מהכיוון הנוכחי של ממשלת נתניהו – בין השאר בשל גישתה כלפי הפלסטינים וההקצנה בזירה הפוליטית בפנים הארץ.
נתניהו עצמו מבין כי עיקר כוח ההרתעה הישראלי נשען על הברית עם ארה"ב. למרות פערי הגישות המתחדדים לאחרונה – הוא מנסה לתמרן בין בסיס התמיכה המקומי החרד והלאומי, ובין הדרישות הגוברות מהזירה הבינלאומית. לעיתים הוא בוחר בעימות פומבי, כפי שבלם לאחרונה איתור דרך להסכם אסטרטגי לעזה שכולל שילוב פלסטיני מתון – דבר שנתפס בוושינגטון כהתבצרות פוליטית ישראלית. מאידך, ביטויי פיוס ושיחות בחדרי חדרים ממשיכים להתנהל, שכן גם נתניהו וגם ביידן מבינים את עומק הסיכונים שבקשר רופף מדי בין שתי המדינות.
אל מול האתגרים, קיים סיכון אמיתי להחרפת הקרע: חלון ההזדמנויות המדיני הולך ומצטמצם, התמיכה הדו-מפלגתית שפעם הייתה חד משמעית – סדוקה, ועמדות ארה"ב עשויות להשתנות שוב משמעותית לקראת בחירות 2024. ישראל, שלדידה הממשל האמריקאי הוא שותף שאין לו תחליף, צריכה להישמר ממצב של בידוד צבאי או דיפלומטי. לחילופין, יתכן שבמציאות החדשה – תתפתח דינמיקה של הבנה הדדית חדשה, תוך הסכמה על גמישות מסוימת בסוגיות המהותיות.
לסיכום, היחסים בין נתניהו לארה"ב ניצבים בשלב מבחן. רק אם שתי הממשלות יתעקשו לשמר את עקרון הברית העליון – תוך הסתגלות למציאות המשתנה, הערכת צרכי הביטחון וההדדיות – יוכלו למנוע קרע שיהיה קשה לאחותו. בשנים הבאות נגלה האם ישראל יודעת להתמודד עם השינוי הבינלאומי מבלי לאבד את עמוד השדרה הביטחוני והמדיני שהעניקה לה הברית עם וושינגטון.