רמת גן, מהערים המובילות בגוש דן, ידועה כבר שנים בתכניות השאפתניות שלה לפיתוח עירוני באמצעות פרויקטים של פינוי בינוי. התושבים – ובעיקר אלה שמתגוררים בשכונות הוותיקות – רואים בדמיונם עיר חדשה ומודרנית, כבישים רחבים, בניינים רבי קומות וחיים עירוניים תוססים. אך בפועל, שורת פרויקטים הנמצאים על הנייר כבר עשור או יותר – ובראשם פרויקטים מוכרים במתחמים כמו מתחם נגבה, מתחם חן, מתחם ז'בוטינסקי, מתחם אלי כהן ועוד – מתעכבים ללא תזוזה ממשית.
העיכובים לא נובעים מגורם אחד בלבד, אלא משורה של בעיות מבניות, רגולטוריות, משפטיות וחברתיות. העירייה, היזמים והתושבים עצמם – כולם מתמודדים עם אתגרים שמובילים לכך שהפרויקטים תקועים. למשל, אישורי הבנייה דורשים הליכים בירוקרטיים סבוכים שלעיתים נמשכים שנים רבות; סבבי התנגדויות מצד בעלי דירות וחלקם לא מוכנים להתפנות או חוששים מהשינוי שיביא המהלך.
בנוסף, רשות מקרקעי ישראל והרשויות הארציות מוסיפות מערך שלם של דרישות והגבלות סביב תשתיות – תחבורה, ביוב, חניה, שטחים ירוקים ועוד. התנגשויות בין אינטרסים שונים, מימון בנקאי מסורבל לפרויקטים ויישום תמ"א 38 משתנה מתכנית לתכנית – כל אלה מעכבים את הפרויקטים למרות ההבטחות החוזרות ונשנות מצד קברניטי העיר.
קחו לדוגמא את מתחם נגבה: על הנייר, הוא אמור היה להפוך לאחת מפנינות העיר החדשות עם מאות יח"ד חדשות, תשתיות חדשות ושטחים ירוקים, אבל כבר למעלה מעשור הדיירים לא רואים התחלה ממשית. כל יזם שמתחלף מבטיח שהפרויקט נמצא "עומד לצאת לדרך", והלחץ מהתקשורת ומהתושבים עולה – אך המציאות נשארה בעינה.
יזמים מתוסכלים מספרים כי גם לאחר שהושגו כל האישורים מול כל הדיירים ונראה שהדרך סלולה, מתגלות דרישות חדשות מצד הוועדה המקומית או התחייבויות לגבי חניות, שטחי מסחר או השתתפות בהקמת גני ילדים – מה שמחזיר תכניות לאחור ומשבש את כל לוחות הזמנים.
מצד שני, לא מעט דיירים חוששים מהשינוי. מבוגרים שחיים עשרות שנים בשכונה אינם ממהרים לוותר על השגרה לטובת מגורים באתר בנייה מתמשך, חוששים שייפלטו מהעיר בגלל עליית מחירי השכירות או בעיות בלמצוא דירה חלופית לתקופת הבנייה.
לבסוף, מבט לעבר מרמז כי הבעיות העיקריות הן חוסר בהירות תכנונית בפיקוח הארצי, חולשת מנגנונים ליישוב סכסוכים בין דיירים ויזמים ובלבול בין מדיניות ממשלתית לעירונית. עיריית רמת גן הציבה בשנים האחרונות את תחום הפינוי בינוי בראש סדר העדיפויות (כולל מינוי אגף ייעודי לנושא), אך כדי לשחרר את הפקק – יידרשו שינויים אמיצים בהתנהלות המערכת, קיצור מסלולי האישור וליווי אישי תומך לדיירים.
עד אז, ההתחייבויות הגרנדיוזיות ימשיכו להישמע, אך אלפי דיירים בעיר ימשיכו לחיות באי ודאות ולחכות לתחילת העבודות שכל הזמן "עומדות לקרות כל רגע" – ועדיין לא קורות.