במשך יותר משני עשורים הייתה תנופת הבנייה בעוטף עזה בין הסמלים המובהקים לתקווה, עמידות ואופטימיות של יישובי הדרום. קיבוצים, מושבים וערים כמו שדרות אופיינו בפרויקטים חדשים, גני ילדים, מרכזי קניות ואפילו פארקי הייטק – עדות להמון משפחות צעירות שראו במקום הזה עתיד ורוד. 7 באוקטובר 2023 והמלחמה שפרצה בעקבותיו טלטלו יסוד בעיר, ביישובים החקלאיים וביישובים הקהילתיים. מלבד האובדן הכבד והזעזוע הנפשי, רבים שואלים היום: האם גל הבנייה נקטע? האם בעידן שאחרי המלחמה, תהיה חזרה חזקה – ואולי אף מפתיעה – של פיתוח אזורי?
## חששות לצד תקוות
בעלי נכסים, ראשי עיריות וקבלנים חשים חוסר ודאות שטרם נראה כאן. מצד אחד, ממשלת ישראל הכריזה על שיקום רבתי והזרמת עשרות מיליארדים, יזמים מאזינים לאמירות הרשמיות ומקווים למדיניות שתאפשר חזרה מהירה לשגרה. מצד שני, משפחות רבות שוקלות את החזרה, מאוימות מהאפשרות להישנות האסון, או סובלות מטראומה ופחדים שמקטינים את שיעור הביקוש למגורים חדשים בטווח המיידי.
יש מי שחוששים שהפגיעה ברקמת החיים תוביל דווקא להגירה שלילית, להקפאת פרויקטים ולמחירים נמוכים שיקשו על יזמות. "אין לדעת איזו השפעה תהיה למסות חזרה, זה תלוי בעיקר באמון התושבים בביטחון שיובטח להם", אומרת דנה, מתווכת נדל"ן משדרות. "אם המדינה לא תציע פיצויים ותמריצים רציניים, עלולים לראות דחייה בבנייה חדשה לפחות בטווח הקרוב".
## סיבות לאופטימיות זהירה
עם זאת, ישנם סימנים לכך שנטילת הסיכון משתלמת ויש מי שאינם מוותרים על החלום. חלק מהתושבים – ובעיקר בני דור המשך ביישובים חקלאיים – מצהירים על אנרגיה לבנות מחדש, להמשיך בפרויקטים קיימים ואפילו ליזום פיתוחי מגורים ועסקים שלא היו על הפרק בעבר. גם רשויות רבות הבהירו, כי יספקו הקלות והיתרי בנייה מזורזים ויעדיפו דיירים חוזרים ומשפחות חדשות שיחליטו להיקלט באזור.
לצד זאת, יש לציין מגמה מעניינת: בזמן שבחודשים הראשונים שלאחר המלחמה היה קיפאון, הביקוש לדירות להשכרה עלה, בשל משפחות שברחו מאזורים מסוכנים בתוך ישראל. במידה והפסקת האש תישמר לאורך זמן, קיים סיכוי שהלחץ על הדיור יחזור, וימשוך גם קבלנים להרים פרויקטים חדשים.
## השפעת המדינה – המפתח להמשך התנופה
הרכיב המרכזי שיכריע את גורל תנופת הבניה בעוטף עזה הוא מדיניות הממשלה. האם ההתחייבויות לשיקום ורשת הביטחון האזרחית יתורגמו להשקעות רחבות? האם יספיקו התמריצים המיוחדים ליזמים ולבעלי מקצועות חיוניים כדי להמריץ אותם לחזור ולהשקיע? ובפועל – האם התשתיות, הביטחון והחוסן החברתי ישוקמו מהר מספיק כדי להבטיח רף איכות חיים שלא יפול מיישובים אחרים?
ככל הנראה, חודשים ושנים ירשמו כאן הד קונקרטי למתח שבין רצון ליציבות ופחד מהעתיד. התנופה לא תתחדש מאליה, אך אם תתלווה אליה השקעה חכמה, תכנון פרואקטיבי וערבות ממשלתית עיקשת – ייתכן שלא רק שנשוב לראות בניה חדשה, אלא שדווקא הרחקת האיום והתחכום בבנייה ימשכו מצטרפים חדשים ויחזקו את עוטף עזה. רק הזמן יוכיח עד כמה רחוקה כרגע הנקודה הזו, אך התקווה בשטח לא נעלמה.