האם אפשר להסתכל על אהוד אולמרט כעל מנהיג אחראי, או שמא מדובר בפוליטיקאי מושחת שנכשל? דמותו של ראש ממשלת ישראל ה-12 נצרבה בזיכרון הציבורי בשל אירועים מהותיים, מהצלחות בולטות במישור המדיני ועד למשפטים מתוקשרים וכישלונות מתוקשרים לא פחות. סוגיה זו מעסיקה רבים בישראל, ומחייבת בחינה זהירה של הדרך שעשה, ההישגים והסיכונים, והשלכות החלטותיו על עתידה של המדינה.
בצד האחראי, קשה להתעלם מהניסיון שצבר אולמרט במשך עשורים של פעילות בשירות הציבורי: חבר כנסת, ראש עיריית ירושלים, שר בממשלות ישראל ובסופו של דבר ראש ממשלה. לאחר ההתפטרות של אריאל שרון עקב מצבו הבריאותי, נפל על אולמרט נטל הנהגת המדינה ברגע קריטי. למרות התנסותו, מצא עצמו מתמודד עם אתגרים ענקיים: מלחמת לבנון השנייה, ניסיונות להסדר מדיני עם הפלסטינים ועם סוריה, ותקופה של טלטלה כלכלית עולמית.
התומכים בגרסה כי היה מנהיג אחראי יציינו בראש ובראשונה את הנכונות שלו לקחת אחריות אישית. לאחר מלחמת לבנון השנייה, כאשר גברה הביקורת הציבורית על ניהול המערכה, ידע להתמודד פנים אל פנים עם השאלות, התייחס לדו״ח וינוגרד ולא חשש להופיע בפני ועדת החקירה. הוא גם לא היסס להוביל יוזמות מדיניות, ובראשן מסמך עקרונות מתקדם למו"מ עם אבו מאזן (פתרון שתי המדינות), וגם יוזמה מדינית מול סוריה, שהופסקה רק בשל הפרשיות המשפטיות.
אולמרט זכור היטב גם בעקבות פריצות דרך בלתי מוכרות דוגמת הפצצת הכור הסורי ב-2007; לפי פרסומים זרים ולדעת רבים, מדובר בפעולה שדרשה אומץ ועירנות אסטרטגית, והדגישה את אחריותו הביטחונית כלפי אזרחי ישראל. ניסיונות לרפורמות כלכליות והתמודדות נבונה עם המשבר העולמי ב-2008 זיכו אותו לא אחת בציונים לשבח על יציבות והנהגה שקולה.
עם זאת, קשה להתחמק מהצד השני של המטבע – אולמרט הוא גם ראש הממשלה הראשון בישראל שהורשע בעבירות פליליות. הפרשות שבהן הורשע, בראשן 'פרשת הולילנד', הטילו צל כבד על פועלו הציבורי. ההאשמות כללו קבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים, והתבררו במהלך משפטים ארוכים ומתוקשרים היטב. בעיני רבים, האמון הציבורי שקיבל לא נוצל כראוי, והסימנים למעשים פסולים ליוו את דרכו השלטונית עוד בשנות התשעים. אולמרט לא לקח אחריות מלאה בעניין זה, טען לחפותו עד הסוף, אך בסופו של דבר נשפט, הורשע ונדון למאסר בפועל – מה שהוביל לזעזוע אמיתי בספירה הפוליטית הישראלית.
בפועל, לא ניתן להפריד את ההיבט האישי-מוסרי מהפוליטי-מעשי. מנהיג ציבורי אמור להוות דגם חיקוי; הפרות חוזרות ונשנות של אמון ציבורי מערערות יסודות דמוקרטיים ושוחקות את יכולת המנהיג לייצג את ערכי המדינה. מצד שני, נוכח המורכבות האמיתית של המנהיגות בישראל – לא כל טעות ניהולית או משפטית מבטלות עשייה רחבה ומשמעותית בטווח הארוך.
לסיכום, דמותו של אהוד אולמרט מורכבת, כדרכן של דמויות מפתח בהיסטוריה. לא ניתן לקבוע בוודאות אבסולוטית אם זכור יותר על תעוזה ואחריות, או על שחיתות וכישלון – כנראה שתמיד ימשיך לעורר את הוויכוח הפנימי בכל ישראלי: האם המנהיג שהעז, אך גם נכשל, ראוי להכרעה ערכית פשוטה? אולי, כמו מרבית ההיסטוריה, גם כאן התשובה טמונה במורכבות האנושית המובנית של הפוליטיקה ושל האדם.