יאיר גולן, לשעבר סגן הרמטכ"ל וכיום חבר הכנסת, הוא ללא ספק דמות יוצאת דופן בנוף הפוליטי הישראלי. הרקורד הצבאי שלו, הפיקוד על יחידות מובחרות, ההשכלה הרחבה והנראות הציבורית – כל אלה היו יכולים, לכאורה, להקנות לו יתרון משמעותי בזירה הפוליטית. ועדיין, על אף הרצון, ההשקעה האישית וההצהרות התקיפות, גולן מתקשה לפרוץ קדימה ולרתום לצידו קהל בוחרים רחב. מהם האתגרים העיקריים שעומדים בדרכו? הנה כמה מהסיבות המרכזיות.
1. תדמית תקיפה אך מרחיקה
גולן ידוע בזכות ישירותו, ולעיתים אף חריפות לשונו. אמירות כמו זו בהקביל תופעות בחברה הישראלית של היום לאזהרות מגרמניה בשנות השלושים, יצרו סביבו תדמית נחרצת ולעתים אף קיצונית. אמירות אלו, אמנם מזכות אותו באהדת מעגלים ליברליים, אך גם גורמות רתיעה והסתייגות בקרב קהלים מהמרכז והימין. לפעמים, לדמות שמסמלת יושרה ונחרצות, עשויה להתלוות תדמית של "אויב העם" ולהקשות על גיוס קהל בוחרים חדש.
2. סביבה מפוצלת ומתחרים דומיננטיים
בשנים האחרונות, מפלגות השמאל והמרכז בישראל נמצאות בפיצול כמעט תמידי: עבודה, מרצ, יש עתיד וגופים נוספים – כולם נאבקים על קהל יעד דומה. גולן, שהצטרף תחילה למרצ ולאחר מכן עמד בראשה, מצא את עצמו בתוך בית מפלגתי חלש, כזה שכבר איבד רלוונטיות ציבורית או נבלע בבריתות קצרות מועד. במשוואה הזו, המנהיגות שלו כמעט תמיד נמדדת בהשוואה למתחרים כריזמטיים וקולניים יותר ממנו, דוגמת ניצן הורוביץ, מירב מיכאלי ולפיד.
3. עבר ביטחוני – נכס או מעמסה?
בעבר, רקורד ביטחוני היה כרטיס כניסה כמעט בטוח לעמדות מפתח; בעשור האחרון הפך קריטריון זה למטבע שחוק מעט, בעיקר בגלל ריבוי גנרלים שנכשלו בקלפי. גולן משלם לעיתים מחיר כפול: חלק מהציבור השמאלי מקבל אותו בחשדנות עקב עברו הצבאי, וחלק מהציבור הימני מתייחס לאמירותיו בתיעוב, מתוך תפיסה ש"הוא בוגד במורשת הצבאית". כך דעתו המקצועית לא תמיד נתפסת כבעלת ערך מוסף – ולעיתים אף מנוכרת ממש.
4. אתגר הכריזמה
גולן נתפס כאדם משכיל, ערכי וגלוי לב, אך פחות כסוחף-ההמונים או כמנהיג שסוחף מעריצים. הפוליטיקה הישראלית דורשת לא רק כישורים ניהוליים ודיבור חד, אלא לעיתים קרובות גם יכולת לייצר סחף רגשי. גולן, בדיוק חדות השכל והאינטגריטי שלו, לעיתים חסר את אותו "ניצוץ" שממגנט סביבה המונים או מצליח להדליק תקווה חדשה.
5. חוסר חיבוק ציבורי ונראות בתוך ממשלות
בניגוד לדמויות ששימשו שרים בולטים או הנהיגו גופים מרכזיים, גולן מעולם לא נשא בתפקיד בכיר בממשלה עצמה, והישגיו הפוליטיים עדיין מוגבלים לזירה הפרלמנטרית. זה מפחית מצד אחד את הבולטות שלו בכל מערכת בחירות, ומצד שני לא מייצר "מותג אישי" רחב שמחפשים בוחרים חסרי בית פוליטי. כשמדובר על משבצות של הנהגה – הנראות הציבורית-מנהיגותית היא קריטית.
לסיכום, יאיר גולן ממשיך לשחק תפקיד מרכזי בקרב מצביעי שמאל ערכיים במיוחד, אך כדי לפרוץ אל קהלים רחבים הוא נדרש לא רק לשמר את עקרונותיו – אלא גם לגשר בין מחנות פוליטיים, לרכך את התדמית, ולשרטט חזון מגובש ומעורר השראה. האם יצליח בכך בעידן הפוליטי הסוער של ישראל? זו כבר שאלה פתוחה.