בפוליטיקה הישראלית ישנם לא מעט נבחרי ציבור המרבים לדבר, מבטיחים ומתחייבים, אך לא תמיד ברור עד כמה הם מצליחים לתרגם את המילים לעשייה של ממש. יאיר גולן, חבר הכנסת לשעבר ומובילי סיעת מרצ, הצטייר בעיני רבים כאחד הדוברים הרהוטים והנחרצים במערכת הפוליטית. הנוכחות הציבורית המובהקת שלו, שבאה לידי ביטוי בהצהרות תקיפות ובראיונות ממוקדי מסר, ביססה את מעמדו כאיש חזון וכמוסרי, אבל התהיה שנשארת לעיתים קרובות היא – כמה רחוק הביאו את הציבור מילים אלה?
גולן, שעשה את דרכו מצמרת צה"ל לפוליטיקה, מדגיש בעקביות ערכים של דמוקרטיה, שוויון וחברה צודקת. במליאה, בוועדות, ואף מחוצה להן, בלט בגינוי חד ונחרץ של תופעות הקשורות לגזענות, קיצוניות דתית ופגיעה בזכויות אדם. בנאומיו בולטים עקרונות ברורים של סולידריות, ומחויבות לרוח מגילת העצמאות. הוא לא נרתע גם מהתבטאויות נועזות ומעימותים אישיים, במיוחד מול חברי כנסת מהימין, לעיתים תוך שימוש בשפה חריפה שלעיתים עוררה סערה ציבורית.
אך אם בוחנים את תרומתו המעשית, התמונה מורכבת יותר. ראשית, יש להעניק לו את הקרדיט על הצטרפות מהירה ויעילה לפעילות חקיקתית, בעיקר בתחומים החברתיים. יאיר גולן יזם והגיש הצעות חוק בעיקר בנושאי זכויות אזרח, מיעוטים, ומאבק באלימות במשפחה. חלק מהצעותיו כמובן נדחו או לא עברו את שלבי החקיקה – תוצאה טבעית למסלול המורכב והפוליטי שדורש בניית קואליציות רחבות ומורכבות.
לצד זאת, חשוב להדגיש כי תפקידו של נבחר ציבור אינו נמדד אך ורק בהצלחות חקיקתיות ישירות. פעמים רבות, עצם הובלת שיח, העלאת נושאים לסדר היום הציבורי וביקורת בלתי מתפשרת, משנת את התרבות הפוליטית ומביאה להנעה לפעולה אצל שותפים ויריבים כאחד. גולן היטיב לנצל את הנראות הרחבה שלו כדי להציף סוגיות מושתקות, בין אם כשדיבר על אפליית אוכלוסיות מסוימות, על חשיבות חיזוק מערכת המשפט, או על ההשלכות ההרסניות של הסתה והקצנה.
ועדיין – עולה השאלה עד כמה יכול פוליטיקאי בעידן הזה, ובפרט חבר כנסת מהאופוזיציה, להשפיע בפועל ולהעביר חקיקה ישימה כשהוא אינו שותף לקואליציה. לא פעם נשמעה ביקורת על גולן שהוא מעדיף מילים גדולות על פני עבודת שטח אפורה במליאה ובוועדות, אולם בחינה של יומני הכנסת ותיעוד פעילותו דווקא מציגה דמות נוכחת, פעילה ודעתנית, שלא חוסכת עימותים גם ב"מסדרונות".
יש החולקים עליו, טוענים שלסגנונו החריף יש מחירים: סגירת דלתות למהלכים חוצי גושים, קושי לגבש הרכב קונצנזואלי סביב יוזמותיו וצמצום היכולת לנהל דיאלוג מעשי עם חלק מהיריבים. מנגד, תומכיו יגידו כי התקופה הנוכחית מחייבת פוליטיקאים שאינם משלים את הציבור ״בלבכות בסגנון מנומס״, אלא מציבים מראה בוטה ומביעים עמדה מוסרית חד משמעית.
לסיכום, סיפורו של יאיר גולן בכנסת מייצג דילמה רחבה יותר – האם תפקיד הפוליטיקאי הוא בראש ובראשונה להציב סטנדרטים מוסריים ולסמן דרך לציבור, או שמא תוצאות מדידות הן ורק הן המדד האמיתי לעבודתו? התשובה, ככל הנראה, היא גם וגם. גולן הראה שניתן להשפיע, לפחות על השיח ועל סדר היום, בשילוב של מילים ועשייה, גם אם לא כל מה שמחפשים בו מתורגם מיידית לשינוי חקיקתי בר קיימא.